החלטה בתיק ת"א 39738-12-13

התביעה

1.         ביום 19.12.2013 הגישו התובעות-המבקשות תובענה, ובה עתרו לסעד של צו מניעה האוסר על המשיבות-הנתבעות לפנות ללקוחותיהן (של התובעות) ולטעון בפניהם כי התובעות מפרות סימני מסחר רשומים של הנתבעות 1 ו-2.

בהנחה שירדתי לסוף דעתן של התובעות, הטענה היא כי ראוי למנוע מהנתבעות 1 ו-2 לאכוף את זכויותיהן מכוח סימני מסחר הרשומים בשמן בשל חוסר תקפות עניינית של סימני מסחר אלה.  בכלל זאת מתבקש בית-המשפט לאסור על הנתבעות 1 ו-2 להודיע ללקוחות בכוח, כי מוצרי התובעות מיפרים, לדעתן, את סימני המסחר שבמחלוקת. תובענה ממין זה, דומה, בקווים כלליים, לעתירה של חייב המבקש סעד הצהרתי, שחוב הנטען כלפיו, אינו קיים.

ההליכים עד עתה

2.         ביום הגשת התובענה הוריתי על הגשת טענות בכתב בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 [ תקסד"א], קבעתי מועד לדיון בעל-פה, 20.1.2014, הוריתי על הגשת כתב-הגנה בהליך העיקרי, וציינתי, שבית-המשפט עשוי להורות על הקדמת מועד הדיון בתובענה במקום דיון במעמד הצדדים בבקשה לסעד זמני, בהתאם להוראות תקנה 369 לתקסד"א.

            בשים-לב לכך שהן התובעת 1 והן הנתבעות 1 ו-2, הן חברות זרות, ציינתי, שעל כל אחת מהן לצרף לתיק ייפויי-כוח חתומים כיאות, בצירוף אישור פקיד ציבור מוסמך בדבר מהותו המשפטית של התאגיד הנדון ומקום רישומו, וכן כי ייפוי-הכוח נחתם באופן ובצורה המחייבים את כל אחת מבעלות-דין אלה, וכאשר החתימות מאושרות כנדרש בסעיף 30(1) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, או התקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים), התשל"ז-1977.

            הבקשה למתן סעד על-פי צד אחד בלבד, נדחתה.

3.         כתב-התביעה מונה 27 עמודים, והבקשה לסעדים זמניים, כולל נספחים, משתרעת על-פני 236 עמודים. כנראה נעלמה מבאי-כוח התובעות החלטתו של השופט ד"ר א' גרוניס ב-רע"א 615/11 סופר מדיק נ' Anton Hubner GmbH  (27.03.11) בדבר החשיבות והיתרון שבניסוח תמציתי.  הנתבעות 1 ו-2 הן, אמנם, לפי סעיף 8 לכתב-התביעה, חברות זרות הרשומות ברוסיה, אך כמען להמצאת כתבי בי-דין, צוין משרד עורכי-דין בתל-אביב יפו, כנראה מכיוון שעורכי-דין אלה כתבו בשמן של הנתבעות 1 ו-2 את המכתבים ללקוחות עליהם קובלות התובעות. אני מבין, כי המצאת כתבי בי-דין נעשתה לעורכי-דין אלה (ראו תגובת הנתבעות 1 ו-2 לבקשה לעיון חוזר, שהוגשה ביום 24.12.2013), הגם שב סעיף 1 להחלטתי, הוריתי שיש לבצע המצאה לכל אחת מהנתבעות בעצמן. עורכי-הדין הפועלים מטעם הנתבעות 1 ו-2 לא העלו בשלב זה טענות לגבי ביצוע ההמצאה לחברות מרוסיה באמצעותם.

החלטה בבקשה לרשות לערער

4.         בסמוך לאחר החלטתי הראשונה מיום 19.12.2013, פנו התובעות לשופט בית-המשפט העליון בבקשת רשות לערער, רע"א 8602/13. לפי האמור ב סעיף 2 להחלטה מתאריך 22.12.2013, טענו התובעות שראוי שערכאת הערעור תדון בבקשתן, וכי יינתן צו ארעי במעמד צד אחד עד לבירור הבקשה. השופט הנכבד שדן בבקשה כתב כי: "ככל שהמבקשות סבורות כי בקשתן לסעד זמני אינה סובלת דיחוי, היה עליהן לפנות לבית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר." - שם, סעיף 3. עוד צוין, כי למעשה החלטתי מיום 19.12.2013 היא החלטה דיונית גרידא לגבי מועד הדיון, "מסוג ההחלטות שאין ליתן לגביהן רשות ערעור לפי סעיף 1(1) ו-1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009."  הבקשה לרשות לערער נדחתה אפוא, ללא צורך בתגובה של הנתבעות.

            למותר להדגיש, שאני אסיר תודה לשופט הנכבד בבית-המשפט העליון, על הערתו, שם, סעיף 5, לפיה: "...לעיתים קרובות, הצורך בקיום דיון דחוף מתעורר דווקא מקום בו בית המשפט לא נעתר לבקשה למתן סעד במעמד צד אחד. במקרים מעין אלה, אני סבור כי ראוי לקבוע את הדיון במעמד הצדדים בהקדם ככל שניתן, וחזקה על בית משפט קמא כי ככל שתוגש בקשה לעיון חוזר ישים לנגד עיניו כלל זה."

בקשה לעיון חוזר

5.         ביום 22.12.2013 הגישו אפוא התובעות בקשה לעיון חוזר בהחלטה הקובעת את מועד הדיון בעל-פה. התובעות ציינו כי מטרתן היא " למנוע מהמשיבות להציג בפני לקוחות של המבקשות כאילו המבקשות מעוולות כלפי המשיבות בהפרת סימני מסחר ובעוולות אחרות [ שם, סעיף 7, הדגשה במקור - ג' ג'] ."  נתבקשה הקדמת מועד הדיון בעל-פה "ככל הניתן... ואם אפשר - ממש בימים הקרובים."

6.         קיבלתי תגובות בכתב של הנתבעות 1 ו-2, ותשובה לתגובות מאת התובעת.

מסקנות

7.          לאחר עיון, החלטתי לא לשנות את מועד הדיון בעל-פה, שנקבע בהחלטתי הראשונה. אני סבור, שיש ממש בטענת הנתבעות 1 ו-2, כי ההיקף של כתבי בי-דין שהוגשו בשלב הנוכחי על-ידי התובעות מחייב מתן פרק-זמן סביר לצד שכנגד לצורך לימוד החומר והכנת תגובות נאותות.

זאת ועוד: אפילו אין הנתבעות 1 ו-2 עומדות על המצאה של כתבי בי-דין מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנה 500 לתקסד"א, עדיין עומדת זכותן של הנתבעות 1 ו-2 לקבל את כתבי בי-דין, על נספחיהם, בשפתן הן. נתבע זר זכאי לקבל את המסמכים שהוגשו בתובענה נגדו במדינה אחרת, בשפתו הוא. הוא רשאי להתייעץ עם עורך-דין במקום מושבו.  בענייננו לא יכול להיות ספק, שתרגום מעברית לרוסית של המסמכים שהוגשו אינו יכול להתבצע בתוך ימים ספורים. גם בהנחה, המתבססת על משלוח המכתבים ללקוחות על-ידי הנתבעות 1 ו-2, שהן מכירות את המצב בשוק בישראל, הרי לא דומה ההכנה הנדרשת למשלוח מכתבים כאלה, לזו הכרוכה בהכנת מסמכים להתדיינות בבית-המשפט. גם קשיים נוספים הנטענים בשים-לב  לצורך בתקשורת שבין חברות ברוסיה, שמנהליהן שולטים בעיקר בשפה הרוסית, לעורכי-דין בישראל, נראים בשלב זה סבירים.

8.         ב סעיף 15 לתשובה לתגובת הנתבעות 1 ו-2 לבקשה לעיון חוזר, כתב בא-כוח התובעות, כי הוא מציע הסדר דיוני לפיו "עד לקיום הדיון בין הצדדים המשיבות ימנעו ממשלוח מכתבים בדומה לאלה שכבר נשלחו, וכן לא ינקטו בצעדים כנגד לקוחות של המבקשות בגין מכירת מוצרי רושן נשוא המחלוקת בתקופה זו."

            בא-כוח התובעות כתב, שם, כי בכפוף להסדר הדיוני המוצע על-ידיו, ניתן יהיה לדחות את הדיון בעל-פה גם לאחר יום 20.1.2014.